סאונד. מילה עשירה ברגש.
מילה שהיא עולם ומלואו.
מילה שהיא עולם ומלואו.
מילה שכוללת בתוכה ים של פרמטרים שקצרה היריעה מלהכיל....
מיקרופון, סטנד, פרה אמפ, קומפרסור, תופים, מיקסר, קונסולה, גיטרות, עיבוד מוזיקלי, מוניטורים ועוד....
כל אלה, ועוד רבים אחרים, יקבעו בסופו של דבר את איכות הסאונד של השיר.
מאז שנות השישים, המוזיקה בארץ ובעולם התפתחה בקצב מטורף, הדרישה ליצור מוזיקה גדל בהתאם, נוספו תחנות רדיו, את הטייפ סלילים החליפה הקלטת ולאחר מיכן הדיסק, כמעט כל אחד נהיה זמר ובכל ביית שני יש אולפן הקלטות קטן.
הציוד נעשה זמין, איכותי וזול יחסית, ונתן מענה לכל דורש במחיר שווה לכל נפש.
המוזיקה נעשתה יותר ממוסחרת, העיבודים נהיו יותר מושכים ומעניינים את האוזן, הסאונד נעשה יותר גרוע.
הסאונד הולך ומאבד את הנשמה, את העומק האנלוגי שמרגש את האוזן והלב, הכל היום דיגיטלי, ממוחשב וממוסחר. אין רגש.
ישנם מכשירים כיום בשוק שמספקים סאונד "חם" יותר, אמיתי יותר, אך בשביל לרכוש אותם צריך להביא שני ערבים ולקחת משכנתא.
אצלי באולפן אני משתמש בקונסולה אנלוגית טהורה מבית ימהה - 48 ערוצים - שכל פרה אמפ מכניס חום ורגישות אמיתית לסאונד, דבר שנותן עומק לסאונד המתקבל. נכון שהכל בסופו של דבר נכנס למחשב ולא לטייפ סלילים, אבל כאן הגדולה של כל העניין, להקליט אנלוג, לערוך דיגיטלי ולשמוע אנלוג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה